סליחה מעצמי

יום הכיפורים הגיע וזה הזמן לבקש סליחה.
חשבתי רבות על כך שלרוב אנחנו מבקשים סליחה מבני משפחה, חברים ועמיתים אך מתי אנחנו מבקשים סליחה מעצמנו.
הרי מי מאיתנו לא מצא את עצמו במצב של ויתור על משהו שחשוב לו או שרצה בו כל כך, לפעמים אנו מחמירים עם עצמנו בקשר להחלטות שקבלנו או התנהגויות מסוימות שנהגנו בהן, לעתים אנו אומרים לעצמנו דברים ואחר כך מצטערים על כך או חושבים על עצמנו דברים שהם לא בהכרח נכונים… מתוך מחשבות אלו החלטתי השנה לנהל בכיתה שיח בנושא: "סליחה מעצמי".

מהלך השיעור:
1. לאחר הסבר הרציונל כפי שמוצג בתחילת הפוסט, ביקשתי מהילדים לחשוב על מקרים ומצבים שהם רוצים לבקש מעצמם סליחה.
2. ביררתי אם יש ילדים שרוצים לשתף בנושאים שהם רוצים לבקש מעצמם סליחה ומה זה מעורר בהם.
3. על לוח הכיתה כתבתי התחלות של משפטים והילדים היו צריכים להשלים אותם בכתב בתוך מחברת "הערכה עצמית".
התחלות של משפטים:
– סליחה שלא האמנתי בעצמי שאני אצליח….
– סליחה שאמרתי לעצמי שאני…
– סליחה שבחרתי להתנהג באופן…
– סליחה שמנעתי מעצמי…
– סליחה שלא התאמצתי להשיג…
– סליחה שויתרתי לעצמי ב…
– סליחה מעצמי ש…