כדי לאוהב ולקבל את עצמנו עלינו ללמוד זאת, לא לכל אחת זה בא בקלות ובטבעיות. זה תהליך ארוך שכדי שהוא יצליח עלינו להיות מוקפים באנשים שידעו להעצים את החוזקות שבנו, שיצליחו להראות לנו את היופי שלנו, שיבינו שחשוב לומר ביקורת בונה ומלמדת ובעיקר שיתנו לנו כלים כדי שנדע להתבונן בעצמנו ולהרגיש שלמים.
תהליכי הערכה עצמית הם חלק מהשיח והשגרה בכיתה ולכן הפעם בחרתי שנתבונן בכל הדברים שמכילים אותו ובזכותם אנחנו אנשים שלמים.
מהלך השיעור:
1. תערוכת השבורים והלא שלמים:
המטרה: להתחיל לחלחל לתלמידים שגם חפץ שהוא שבור יש מאחוריו סיפור והוא יכול לעורר בנו מחשבות ורגשות ולפתע נראה שהשבר הוא הוא באופן שבו אנו מתסכלים עליו, הרבה יותר ממה שבפועל הוא שבור.
התלמידים יתבקשו להביא לכיתה חפצים שהם שבורים ולא שלמים. כל החפצים יוצבו בכיתה ולידם הכותרת "תערוכת השבורים והלא שלמים".
ההוראה: בכל בוקר לבקש ממספר תלמידים להציג את החפץ שהם הביאו ולספר עליו כל מה שהם רוצים: זיכרון, חוויה, משמעות. בסיום, לשאול את התלמידים מה הם הבינו, למדו והרגישו בעקבות הסיפורים.
2. סיפור: "לציונה יש כנף אחת" מאת נעם חורב
– הקראת הסיפור
– שיח בעקבות הקריאה:
תתארו את הרגשת הציפור כאשר היא נותרה לבדה?
באיזה אופן ציונה התחילה לגלות את החוזק שבה?
איך החפצים השונים תיארו את עצמם? על מה הם בחרו להסתכל בעצמם?
מה ניתן ללמוד מכל אחד מהמפגשים של ציונה?
מה הן התובנות שעמן חזרה ציונה לביתה?
3. אני שבור/ה ושלם/ה
-שיח אישי בעקבות הסיפור:
אילו רגשות עוררה בכם הסיפור?
האם פעם הרגשתם "שבורים ולא שלמים"? מתי ולמה?
מי ומה יכול לשבור אותנו?
מה עוזר לנו להרגיש שלמים?
האם פעם הצלחתם לחבר משהו שהיה שבור ולא שלם בעצמם? איך?
מה עוזר לנו להרגיש שלמים?
4. ביטוי אישי
א. כתיבה: דברים שאני אוהב/ת בעצמי וגורמים לי להרגיש שלם/ה.
הילדים יציירו חלקי פאזל ובתוכם יכתבו את כל הדברים שבזכותם הם מרגישים שלמים. לדוגמה: משפחה, חיית מחמד, חברים, רגשות, מחשבות, חוויות ועוד… את התוצר הם יציירו במחברת "הערכה עצמית"
