השנה בנות הכיתה שלנו חוגגות בת מצווה וכעת אנחנו מתקרבים לשנת בר המצווה של הבנים. בתוך המעבר הזה חיפשתי דרך לעצור לרגע ולציין את התקופה המיוחדת של תחילתה של דרך חדשה של התבגרות.
מתוך שיח משותף עם תלמידות הכיתה נולד רעיון מקסים: להכין כתרים עם הספרות 12–13, להעביר אותם לבנים כסמל להמשך הדרך ולסיים במשהו מתוק שיסמל את כל מה שאנחנו מאחלות להם בהמשך.
תוך כדי התכנון הרגשתי שאני רוצה להוסיף עוד רובד. לא רק טקס סמלי, אלא גם הזדמנות לעצור ולשוחח באמת על הגיל הזה. בעקבות כך נולד הרעיון לפעילות בהשראת ״סליחה על השאלה״ תחת הכותרת כל האמת על גיל 12–13.
דרך שאלות פתוחות ננסה יחד לגעת בנושאים שמעסיקים אותם באמת: חברויות שהופכות למשמעותיות יותר, הרצון לעצמאות, הצורך במרחב אישי, חלומות, התבגרות, והתחושה שלפעמים יש הרבה בפנים שלא תמיד פשוט להסביר במילים.
אני מאמינה שאחד התפקידים החשובים שלנו כנשות חינוך הוא לדעת לזהות גם את הרגעים שבין השיעורים. את אותם רגעים שבהם אפשר לעצור ולתת מקום לתהליכי הגדילה שהילדים והילדות עוברים בשנות בית הספר. להתבגר זה הרבה מעבר לגיל. זהו תהליך של גילוי עצמי, זהות, בחירה וצמיחה. ויכול להיות שדווקא במרחב הכיתתי, החוויה הזו יכולה להפוך לבעלת עוצמה ומשמעות רבה עוד יותר.
קישור לכרטיסיות שיח
הכיתה כעוגן בימי מלחמה
אנחנו שוב חזרנו לימי מלחמה. בית ספר הסתיים ברגע וחזרה האי־ודאות, רגשות של פחד וחרדה, ועם זאת צריך לייצר יציבות, שגרה וחוסן גם כשהכול סביב
